ביום בהיר אחד התחילו צעירים ברחבי אמריקה להעלות סרטונים נרגשים בטיקטוק. הם קראו את מכתבו של בין לאדן לאמריקה ו-״ראו את האור״. מי שהיה הטרוריסט המושמץ בעולם הפך לפתע לגיבור תרבות. שבועות בודדים לאחר מכן, התפטר ברק הרשקוביץ ממשרה נחשקת בחברת טיקטוק הצומחת, בשל מה שהוא כינה בתקשורת ״הטייה חמורה״ נגד ישראל ורשת של עובדים תומכי טרור ו- BDS. התפטרות שהיתה בליבו של שימוע למנכ״ל טיקטוק מסנאט האמריקאי ואחריה נורתה יריית הפתיחה לחקיקה שלבסוף תאלץ את טיקטוק להימכר או להיסגר. הסיפור הזה העלה לכותרות את ההצפה של תכנים אנטישמיים ומאמצי השפעה ותודעה של גופים עוינים שמנסים לפורר את המערב בכל הרשתות החברתיות, באוניברסיטאות ובזירות נוספות. ההרצאה חושפת את המלחמה שהמערב מפסיד בה, מבלי לדעת שהוא צד בה:
המלחמה על התודעה. אילו כוחות מופעלים נגד מדינות דמוקרטיות ונגד מדינת ישראל בפרט?
איך נראים מנגנוני הפצת תכני השטנה והשקרים ברשתות החברתיות?
מה אפשר לעשות בנדון? והאם לישראל יש מדיניות בתחום?
ברק הרשקוביץ נכנס ל-״אקווריום״, לשכת ראש הממשלה, אחרי עשור של עבודה עם פוליטיקאים, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות וגופים ציבוריים. הוא הגיע לפרק זמן קצוב בזמן ממשלת בנט כדי לנהל את ההסברה של הממשלה במה שהיה אז המשבר התורן – משבר הקורונה. הוא היה סקפטי לחלוטין לגבי האפשרות להוביל פרוייקטים משמעותיים בהסברה, מכיוון שהכיר ממשלה עייפה, מאובנת ומיושנת. להפתעתו, גילה שאפשר גם אחרת. ברק בנה מערך הסברה שהצליח בזמן קצר לעמוד ביעדים שאפתניים ולקצור מחמאות. איך נראית הממשלה מבפנים?
איך נראית העבודה לצד ראש ממשלה בתקופת חירום?
למה, בהמון תחומים, היא כל כך לא מקצועית וחלשה?
איך אפשר בכל זאת להוביל שינויים מוצלחים בתוך הממשל הקיים?
ואיך בונים מחדש ממשלה יעילה ורצינית יותר?
