ב-6.10 אכלתי את ארוחת החג בסעד, אבל החלטנו לעשות לילה בים. בת הזוג שלי רצתה לישון בזיקים, אמרתי לה שזה יותר מידי "עזה" בשבילי. כך מתחיל הסיפור שלי על חרבות ברזל. למחרת ב6:30 בבוקר קמנו עם האזעקות הראשונות בחוף ניצנים, לא מבינים, מבולבלים, כמו כולם. אחרי 12 שעות הגעתי ללחימה בבארי אחרי 21 ימים הבנתי שגם מעשים בגודל של "לטרוק את הדלת" יכולים להיות עם משמעות אדירה. אחרי חודשיים בדיוק נכנסתי לעזה בפעם השנייה בחיי ואחרי חודשיים נוספים יצאתי ממנה בפעם האחרונה. בהרצאה תשמעו עדות ממקור ראשון על הקרבות שלקחתי בהם חלק בבארי, פינוי משפחות ופצועים, לחימה במחנות המרכז של רצועת עזה, על הבאלגן, הפחד, הגבורה ושטויות הקטנות של החיים שממשיכות לקרות גם במלחמה, תשמעו איך בעזרת מילה טובה גייסתי 2.5 מיליון שקל ולמה מלחמה היא ממש לא מה שמראים בסרטים הוליוודים.